קרן הקולנוע הישראלי
ע. ר. 58-015-103-3
קרן הקלנוע הישראלי

העדות

במרכז הסרט ניצבת דמותו של יואל, היסטוריון, שחוקר ומנהל מאבק משפטי מתוקשר כנגד הכחשת הטבח. במהלך החקירה נחשף יואל לעדות שמרסקת את זהותו ואת אורח חייו. כהיסטוריון, שמחויבותו לאמת היא מוחלטת, יואל נחוש להמשיך בחקירה, למרות שהיא מוליכה אותו בדרך שאין ממנה חזרה.

במהלך כתיבת התסריט חקר עמיחי גרינברג את המקרה וביקר בכפר שבשדותיו התבצע הטבח. כעת, ממש בסמוך ליציאת הסרט הכירה ממשלת אוסטריה בפעם הראשונה בטבח שהתבצע ברכניץ והחלה לבצע חפירה במטרה לחשוף שרידים.

בדבר הבמאי מספר גרינברג על התהליך של עשיית הסרט וכתיבת התסריט עליו הוא החל לעבוד לפני כ 12 שנה.

גרינברג כותב:  "התחלתי לכתוב את הסרט העדות לפני כ 12 שה מתוך רצון לחלוק חוויה קיומית שעל אף היותה מופשטת היתה עבורי מאד מוחשית. ידעתי שאני עומד להתמודד עם איבוד אחיזה בהגדרתי העצמית. גדלתי עם  ההבנה, שהיותי יהודי דתי הינו שורש קיומי, אמת שגדולה ממני ומהחיים עצמם.

באותם ימים תיעדתי במסגרת פרויקט שפילברג עדויות של ניצולי שואה, שתי עדויות בכל יום. צילמתי מאות סיפורים וחוויתי אינסוף אבסורדים, סיפורים מרגשים וסוחטי דמעות, לצד סיפורים משעממים להחריד סיפורי זוועות ואימים לצד סיפורים מפתיעים ומעוררי השראה. כילד הייתי מאזין לסבתי לסיפורי השואה שלה, עבורי הם היו סיפורי ההרפתקאות הטובים ביותר. קארל מאי ויד הנפץ לא הגיעו לקצה קרסולו של סבי, שמכר את העולם הבא שלו בכדי לקנות מסמכים מזויפים ולהציל את אבי ואחותו. גדלתי בתוך סיפורי ענקים, גדולים מהחיים, כשפסע דק מפריד בין חיים ומוות, חשבתי שאלה החיים.

מנגד חייתי עם אבי חיים של שתיקה גדולה, בהם הממד הרגשי אינו מתקיים אלא דרך עולם של אמונה דת וחגים. חיים עם אידאלים דתיים ואמונה נשגבת ותחושת ניכור מהמציאות הישראלית הסובבת.

הפער העצום הזה הותיר בי אילמות. התסריט הזה הוא המאבק העיקש שלי לחדור את הקירות השקופים האלה.

המסע לכתיבת התסריט ארך שנים של גילוי עצמי ותסכול, נתקלתי בהרבה שתיקה פנימית, חוסר יכולת לדבר, לכתוב, להמליל את  המופשט ליצוק את האלם והזעם למילים.

השתניתי יחד עם הכתיבה, הרחבתי את תפיסתי הדתית, שיניתי את חינוך ילדי, והתגרשתי.

הסרט היה עבורי מראה טיפולית יחד עם יצירה אומנותית. "

על דמותו של יואל כותב גרינברג: "עניין אותי לספר את סיפורו של אדם מופנם, הנאמן לאמת, נושא בעול, ואינו חפץ בפרסום או שררה, שמוסר את כולו לעבודה אפרורית עושה את עבודתו "לשמה" (היינו לשם מהותה הפנימית הערכית ללא כוונת רווח). מה יקרה לאדם זה כשיתברר לו שהאמת עליה מסר את נפשו, אינה אמת על פי הגדרותיו, מה יקרה לאדם שהגדרתו הפנימית ביותר נלקחת ממנו, מה יעשה אדם שהקרקע נשמטת תחת רגליו?"

-----

העדות זכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בחיפה.

בנימוקי השופטים נכתב:  "זהו סרט שלם המגולל סיפור של גיבור ישראלי אובססיבי המתמודד באומץ עם משבר זהות, עם מקומה של ההיסטוריה היהודית הטרגית בחייו ועם הצורך להגיע לאמת כתנאי להמשכיות".

הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הקולנוע בוונציה והוקרן עד כה בפסטיבל שטוקהולם, ורשה, ופוסאן.

 

עם: אורי פפר – יואל / רבקה גור – פאניה / חגית דסברג – רינה / ליה קניג – לאה / שמוליק עצמון – יהושע / מרים גבריאלי – שושנה / יצחק חזקיה – הרב / אורי יניב – מיקי

בימויעמיחי גרינברג

מפיקיםיואב רועה, אורית זמיר

צלם: משה משעלי

עורך: גלעד ענבר