קרן הקולנוע הישראלי
ע. ר. 58-015-103-3
קרן הקלנוע הישראלי

שרוכים ** עכשיו בקולנוע

גדי הוא ילד-איש עם פיגור קל, בעל חוש הומור ייחודי, צחוק מתגלגל ואופטימיות אין סופית. מותה הפתאומי של אימו מאלץ את גדי לעבור, באופן זמני אל אביו הביולוגי, ממנו היה מנותק רוב חייו. ראובן, אביו של גדי, השקוע בבעיות חייו שלו , תמיד נרתע ממפגשים עם בנו יוצא הדופן

אבל האהבה החבויה בין האב לבן, נחשפת, נבנית ומתעצמת במהלך ההכרות המחודשת. האופטימיות האין סופית של גדי, תנחם את כולם ,כשהשניים יאלצו להתמודד ביחד עם תלאות החיים המצפות להם.

התסריט והסיפור מבוסס בחלקו על סיפור אמיתי אליו התוודע ינקול גולדווסר אבל גם על החיבור האישי שלו לנושא של הסרט והרצון לחשוף ולקרב את הקהל הרחב לבעלי הצרכים המיוחדים. רצון שהגיע ממקום אישי מאוד כפי שהוא כותב בדבר הבמאי:

"ב-1980 נולד בננו הבכור, אורי, ומהר מאד התברר לנו שהוא בעל צרכים מיוחדים. למרות שאורי הוא בן-אדם נפלא, שופע דמיון והומור, מלא אהבה וכשרונות - אנחנו, ההורים, שלו סוחבים על הגב סוג של אֶבֶל... לא אֶבֶל על אורי חס וחלילה. אֶבֶל על מה שלאורי מגיע להיות; אֶבֶל על כך שלא יוכל באמת לממש את עצמו, על כך שלא נזכה לשמוח עם נכדים ממנו...

על הסיפור האמיתי בהשראתו נעשה "שרוכים", מקרה מרגש שהתרחש בין אב מבוגר לבנו בעל הצרכים המיוחדים, נודע לי לפני כ-18 שנה. מאוד שונה מהסיפור שלי ושל אורי שלי, ומאוד דומה.  

לכל  אורך ה"קריירה" שלי בקולנוע וטלוויזיה איכשהו, היה לי יותר נוח לעסוק בעולמות של אחרים מאשר בעולם שלי. הצדקתי זאת בזה שהריחוק שלי מהנושאים והדמויות בסרטים שלי עזר לי להביט יותר בבהירות במורכבות של החיים ולכן העדפתי לעסוק בצרות של אחרים. וברחתי מהסיפור הזה כמו מאש.

לפני כחמש שנים, יצא לי לספר על המקרה לנבו קמחי, השחקן אליו התוודעתי בסידרה "מעורב ירושלמי". הוא התלהב ודחף אותי לצלול לפרוייקט הזה ואכן, סוף סוף הרגשתי שאני בשל לעסוק בחומרים שקרובים לעולמי. הבנתי שדווקא הקירבה לעולם של הסיפור הזה, תסייע לי לרדת לעומק העניינים. צללתי לתוך הסיפור עם הרבה חמצן בריאות ובלב, כשאני מגייס לכך את שותפי ליצירה במשך שנים רבות, התסריטאי חיים מרין.

היה לי ברור ש"שרוכים" יהיה שונה מהסרטים האחרים שעשיתי. למה אני מתכוון? עד היום, כשעשיתי סרט, כל מה שהייתי מרוכז בו זה לספר סיפור קולנועי בצורה הכי טובה שאני יכול. לעשות סרט טוב. ותו לא. זו היתה המטרה. זו היתה האג'נדה.

ב"שרוכים", בנוסף על לספר סיפור קולנועי טוב היתה לי אג'נדה נוספת – לעשות שינוי תודעה, אפילו קטן, ביחס של הציבור לבעלי הצרכים המיוחדים, השונים, האחרים, ה"דפוקים".

האג'נדה הנוספת הנ"ל היתה לגרום לקהל לגלות את החן של גדי, את חוכמת הלב והעוצמות הטמונות בו. לגרום לקהל להעריך, אפילו להעריץ את הדפוקים האלה שרובנו נמנעים מלהישיר מבט אליהם.

 מטבע הדברים, הרבה מתכונותיו של גדי, הבן בסרט, שאובות מאורי, בני – הנטיה לצחוק מהבדיחות של עצמו, הפנטזיות על קריירה של זמר, השימוש במשחקים של היפוך מילים (כמו: במקום סכו"ם – סשב. קום – שב. סכו"ם – סשב) החיפוש הבלתי נלאה אחר אהבה וזוגיות ועוד.

"שרוכים" אמנם מספר סיפור עם עלילה והתפתחויות דרמטיות, אבל מבחינתי זהו סיפור אהבה בין אב לבן בעל צרכים מיוחדים וכך, בעזרת נבו קמחי ודבל'ה גליקמן האדירים בניתי את סיפור האהבה המרגש הזה".

ינקול גולדווסר מביים ועוסק בקולנוע למעלה מ 45 שנה. מבין הסרטים הרבים אותם ביים "מתחת לאף"( 1982), "אבא גנוב 1" (1987), "מעבר לים" ( 1991) , "מקס ומוריס (1995) ועוד.

דב גליקמן מגלם את ראובן, האב ולצידו נבו קמחי בתפקיד גדי. לצידם אווילן הגואל, אלי אלטוניו, אושרת אינגדשט,  יפית אסולין, דרור קרן, סוהיל חדאד, עידית טפרסון

את התסריט כתב חיים מרין.

מפיקים: מרק רוזנבאום, מיכאל רוזנבאום, יונתן רוזנבאום / טרנספקס הפקות

צילום: בועז יהונתן יעקב

עריכה: איתמר גולדווסר

מוסיקה מקורית: דניאל סלומון

צילום סטילס: ורד אדיר