קרן הקולנוע הישראלי
ע. ר. 58-015-103-3
קרן הקלנוע הישראלי

סרטי הקרן

מוצא אל הים (2015)

ז'אנר:דרמה
אורך סרט:75 דק'
סטאטוס:מוכן להקרנה
מסלול:עצמאי
 
חברת הפקה:לילה סרטים בע"מ

לפני כמה חודשים יצא יואל (38) מדירתו, נכנס לרכב ונסע בלי לומר מילה לאשתו. טיול קטן שהפך לנסיעה, להיעלמות פתאומית שהשאירה מאחוריה את כל מה היה ברשותו. למעשה יואל כבר "איננו" כמה שנים. בגופו היה שוכב במיטה לצד אשתו בעוד היא ישנה, משוטט שעות רבות ברחובות של תל-אביב כשהיא עסוקה בעבודתה כרופאה אורתופדית בבית החולים. בנעוריו היו ליואל שאיפות ותשוקות אותן חלק עם סיגל, אשתו, אך חיי היום-יום הרחיקוהו צעד אחר צעד למקום בו הוא שוב לבדו. חייו של יואל התנהלו עם סדר יום קבוע; בבוקר הלך לתיכון ללמד את שיעורי ההיסטוריה ובערב המוקדם חזר הביתה אחרי שהתהלך בעיר ללא מטרה. אט-אט התרוקן והתרחק למקום ממנו מביטים על החיים מבחוץ, כרוח רפאים שמרחפת מעל העולם ומודדת אותו מחדש.

היום חוזר יואל לתל אביב ולנוף חייו מהם פרש. חופשה בת 24 שעות משירות מילואים בעזה מביאה אותו לסביבה המוכרת כל כך של ביתו. מחוסר בית ועבודה הוא מתהלך במדיו לתוך העיר ומשכיר חדר ללילה במלון זול. משם יואל יוצא בחזרה לשכונה בה התגורר, מתגנב לבית שחלק בעבר עם אשתו, עוקב אחריה ומנסה להשיב את מה שכבר אינו שלו.
עד מהרה יואל מגלה שסיגל חיה עם גבר אחר, גם הוא רופא שעובד איתה בבית החולים והתחושה שעליו לברר מהו מקומו בעולם שעזב רודפת אותו.
בשעה בה כל חיילי המילואים חוזרים ומתקבצים בנקודת האיסוף של האוטובוס, יואל עומד נטוע במקומו ולא עולה. אחרי לילה נוסף בחדר הקטן שבמלון מזייף יואל כאבים בגופו, קובע תור אצל הרופא והולך לפגוש אותו בקליניקה. הרופא הוא בן זוגה החדש של אשתו. כך יואל כופה את עצמו לתוך חייה של אשתו, מתערב בהם ולומד כיצד השתנו. האובססיה שלו לחזור למקום בו היה נאהב על ידה משתלטת עליו ומובילה אותו לחצות את הגבול ולהפר את פרטיותה. ההליכה בין בית המלון בו שוכן אל הבניין בו התגורר בעבר הופכת לציר חוזר ונשנה בין שני קצוות: צבאי ואזרחי, חיצוני ופנימי, מוכר וזר. מיקומו בין חייו האזרחיים מהם פרש, ותפקידו כחייל ממנו נפקד, מציבה אותו בסדק קטן במציאות בו הוא יכול להיעלם. ההחלפה החוזרת ממדי הצבא לבגדיו האזרחיים של יואל הופכת לשתי תחפושות, או שתי בעיות נפרדות שמתמזגות זו בזו: מערכת היחסים השבורה עם אשתו והיעלמותו משירותו הצבאי.
אט-אט האפשרות "להיות פצוע" הופכת לפתרון ממשי לבעיות של יואל בזמן שצה"ל מתחיל בבירורים בדבר היעדרותו. המלון בו יואל משתכן הופך למקלט אליו חוזר מהרפתקאותיו הקטנות.
שם הוא פוגש בשתי אורחים נוספים:
עמוס (55), אורח שהגיע לכנס שנתי של מוצרי ים המלח. עמוס הוא סוחר נודד של בוץ מינראלי, רק שלאחרונה פוטר מעבודתו ונשלח לכנס במלון כמתנת פרידה – אין צורך בסוכנים שעוברים מדלת ודלת בעולם של שיווק אינטרנטי- אמרו לו המנהלים הצעירים. את החדשות האלו עמוס עוד לא העיז לספר לאשתו, לכן מבקש מיואל, חברו הזמני, להתקשר לאשתו ולבשר לה על כך שפוטר. יואל לוקח על עצמו את המשימה, הרי הוא רגיל כל כך לשקר לאשתו.

אליס (32) היא כתבת זרה מצרפת, שהגיעה לארץ בכדי לסקר את האירועים ברצועת עזה, אלא שאישור הכניסה לא ניתן לה. היא מתקשה להתמודד עם מדיניות הסגר של הצבא שמתסכלת אותה פעם אחר פעם ומבלה שעות ארוכות במחסום לצד חייל צעיר שממלא את תפקידו. מאמציה העיקריים להשיג את הכתבה שלה מפגישים אותה פעם אחר פעם עם האבסורד האכזרי של המצב הפוליטי ועם עולם גברי שמביט עליה כאובייקט מיני. זרותה של אליס מושכת את יואל למן הרגע הראשון. אליס, כמו יואל, מוצאת במלון מפלט אליו חוזרת אחרי כל ניסיון כושל לממש את משימתה. מצלמת הוידאו הקטנה של אליס מלווה אותה והופכת לכלי בעזרתו מייצרת "מכתב" מתמשך למעסיק שלה, גבר נשוי איתו היא נמצאת בקשר. בסצנות שאליס לוכדת במצלמתה היא מסיתה את הדיווח שלה מהמציאות החיצונית אל תוך המפגשים הליליים שלה עם גברים אחרים. בסצנת אלו היא מנצלת את הגברים איתם נפגשת ומייצרת תמונות חטופות בהן היא מבלה איתם, משחקת בהם ולבסוף לוכדת משהו מהחוויה הייחודית שלה בתל אביב ונוקמת במעסיק שלה שעתיד לצפות בחומרים.
יואל ואליס נפגשים במלון. אליס מייד מבחינה בתלישותו של יואל וחוסר ההתאמה שלו לסביבתו. מדיו הבלויים מושכים את תשומת ליבה כשמופעים רחוקים כל כך מהמלחמה שמתחוללת בעזה. גבריותו סדוקה.
אט-אט יואל ואליס חולקים זה עם זו את בדידותם המחניקה; היא מאפשרת לו להשתחרר ולגלות מחדש את חדוות החיים הבלתי מתוכננים, את תשוקתו המודחקת שהצטמצמה ונעלמה. הוא נותן לה סיפור. לבסוף הם יוצאים לצלם כתבה פיקטיבית ברחובות יפו בה יואל נותן לה את מבוקשה; יואל, לבוש במדיו, מצטלם בעיר העתיקה כאילו היתה עזה. אליס מצלמת. דווקא שם, בלב המשחק, יואל מוצא רגע בו הוא יכול להיפרד מחייו שהיו.
כשחוזרים השניים למלון יואל מחליט לבצע את מה שחשש לעשות; הוא מניח את כף ידו על המשקוף וטורק את הדלת בעצמה. כך חוזר יואל לבית החולים. כך מוצא את עצמו שוב במרפאה, רק שהפעם זוהי חבלה אמיתית והרופאה, אשתו.
שם, בקליניקה, נפרד יואל מאשתו בפעם האחרונה. דווקא בגופו הפצוע, יואל משלים עם הפרידה.

"מוצא אל הים" מספר על התשוקה להיות במקום אחר; תשוקה שיכולה להתקיים רק פה, במקום הזה, בתל אביב. תשוקה שמתעצמת תוך כדי הצטמצמותו של המרחב וההכרה שאין מקום אליו ניתן לברוח ולהיעלם.



מפיקאיתי תמיר
במאידניאל מן
תסריטאידניאל מן