החורף האחרון ברמת הגולן הוא הקשה ביותר מזה שנים רבות. זקני הכפר היו צעירים כשהגדר הכסופה הוזזה והם הפכו מאזרחים סורים לאזרחים ישראלים בין רגע. הם זוכרים עוד את השוק בדמשק, אבל הם אינם זוכרים חורף שהיה קר ומר כל כך כמו החורף הזה.
שייח׳ קאמל היה עלם צעיר כשהכפר נכבש. הגבול שורטט מחדש וקו ארוך ומפותל הפריד לא רק בינו לבין המולדת, אלא בינו לבין משפחתו. אחיו הצעיר מוסטפא ברח לדמשק בלהט הקרבות, ועמו סודות משפחה אפלים, שטוב שיש גדר מפותלת וארוכה בינם לבין הכפר.
בלהט הקרב של המלחמה החדשה, מוסטפא כבר לא ילד. כשהוא נפצע בקרבות על ג׳ראמנה, אין לו הרבה ברירות, אלא לברוח אל מעבר לגבול למקום שממנו ברח שני דורות קודם לכן. אם הוא יישאר בג׳ראמנה, שבפאתים הדרומיים של דמשק, הוא ימות בוודאות, ואם הוא יברח אל מעבר לגבול, יש להניח שהוא ימות גם, אבל הוא ימות במקום שבו התחיל את חייו, ובכך ימות מוות מכובד, ולא כאלמוני.
לילה אחד, בדיוק ביום שחתנו של שייח׳ קאמל בורח אל מעבר לגבול כדי לייצג את הכפר בצבא של המנהיג, בשאר אל אסד, מאוחר מאוד בלילה נשמעת עוד נקישה על דלתו. קשה לקאמל להאמין שאחיו מוסטפא חזר אל הכפר, אבל הוא מכניס אותו אל ביתו. לרגע דל, הוא מחזיק את חזרתו בסוד, אבל שייח׳ קאמל מכיר את כפרו ומכיר את עמו, והוא יודע שבכפר הזה הסודות מפעפעים, אל תוך הסלע שממנו בנוי ההר, במורד הואדיות ומתחת לדלתות של אחרים ששומעים את הסודות של הכפר כשהם נישאים ברוח.
לשייח׳ קאמל, יש את כל הסיבות שבעולם לסרב לאחיו מוסטפא הגנה. אבל הוא לא מסרב. הוא מכניס אותו לביתו, והוא מטפל בפצעיו במסירות, אבל לוקח רק ימים ספורים עד שהדממה של הכפר מתחילה לתת אותותיה. קאמל הוא איש דת מכובד, מזקני הכפר. תחילה, אבן מנפצת את חלונו, אבל הוא מתעלם. הקשר המשפחתי חזק מאלימות רנדומלית, אבל הלחץ מתגבר וקאמל נדרש להחליט. האם הוא יגן על אחיו היחיד, על אף שהמיט קלון קשה על המשפחה ועל הכפר, או שמא אולי שייח׳ קאמל יישאר נאמן למולדת ויגרש ממנו את אחיו הבוגד.
הרוח שיורדת מההר הגדול לוחשת סודות, סודות של שנות דור וסודות של מלחמה אל מעבר לגבול, סודות של טבח ושל בגידה, של כל הבלתי נתפס שלא ראוי לומר בקול, ובתוך כך, לקאמל יש דילמה קשה.
