אוקטובר 2004. ישראל הולכת לקראת התנתקות מרצועת עזה. בשב"כ מתאספות התרעות רבות בדבר כוונות לרצוח את ראש הממשלה. ראש הארגון, עמוס, מתכונן לקראת טקס יום השואה ביד ושם, אליו מתעקש ראש הממשלה להגיע. אחד החשודים העיקריים לביצוע התנקשות ברוה"מ הוא איתמר, קצין לשעבר, פעיל ימין קיצוני, שאשתו ההרה נפגעה בפיגוע ירי ואיבדה את עוברה. איתמר הגיש בג"צ כדי להגיע לטקס יחד עם אביו ניצול השואה. אלא שאביו אינו רוצה שיבוא איתו שכן הוא כועס עליו על שהפך מבחינתו ללאומן קנאי. הטקס עומד להתחיל. איתמר שזכה בבג"צ מגיע, מלווה במאבטח. ראש הממשלה במקום. נוצרת מהומה. אחד הנוכחים, רב, מתרומם ומכוון אקדח אל ראש הממשלה. איתמר שולף אקדח שהוסלק עבורו בין השיחים. המאבטח שאמור לשמור על איתמר שולף אקדח גם הוא. הרב יורה לעבר ראש הממשלה אבל רגע קודם לכן נורה בעצמו. ראש הממשלה נפגע. מסתבר כי לא היה זה ראש הממשלה אלא כפיל. (עמוס הצליח לשכנע את רוה"מ שכפיל יחליף אותו). עוד מסתבר כי הרב היה מיכאל, רופא עולה חדש שנפשו נקשרה בעולה חדשה כמוהו שנפגעה באופן אנוש בפיגוע. מיכאל הדביק לפניו זקן והתחזה לרב. מי שירה בו היה איתמר שבעצמו נפגע ע"י מאבטח השב"כ שראה אותו שולף אקדח והיה משוכנע שהוא עומד לפגוע בראש הממשלה.
