התככים והקנאה בחברה הקיבוצית מבעד לעיניה של ילדת חוץ בת 11. רק בתום שנת שהותה בקיבוץ, היא מתחילה להסתגל.
איפה הן, האהבות הראשונות שלנו?
האם אנחנו זוכרים את האהבה הראשונה הזאת, שריגשה אותנו, שהכאיבה לנו ושבילבלה אותנו, כשהיינו בני שמונה או תשע או עשר. אף אחד לא לימד אותנו איך לאהוב. אף אחד לא לימד אותנו כמו שמלמדים לשחות, לקרוא או לאכול במזלג. ואז יום אחד היא הייתה שם, האהבה. ובלי עזרת הגדולים ידענו להרגיש מה "שהיינו צריכים להרגיש": שמחה, כאב, קנאה ולפעמים אפילו קצת אכזריות. ואחר כך כבר לא היינו אותו הדבר. הסיפור מתרחש בקיבוץ ומסופר דרך עיניה של ילדת חוץ מתל-אביב שהוריה נסעו לארץ אחרת לטפל בילדים של פליטים.
